אני מספרת למנחם הורוביץ מעט על התערוכה "משפחה מורכבת":

http://http://www.mako.co.il/news-channel2/Economy-Newcast/Article-4e6efacffe00641004.htm

והנה ראיון במעריב- NRG:

מזרח, מערב, לבן ושחור בתיאטרון ענבל

התערוכה "מרחב ביניים" חושפת תל אביב שיש בה מגוון אתני, שתושביה הם מזרחים, אשכנזים, ערבים, נשים וגברים ובתוכה מצויים גם עקבותיה של המלחמה המתמדת על הגבולות. האוצרת, כרמל גוטליב קמחי, מספרת על התערוכה

הקילומטר השבור צילום: דפנה שלום

במה עוסקת התערוכה "מרחב ביניים"?
התערוכה עוסקת בשטח שבין השחור ללבן. בין תל אביב, העיר הלבנה על מבני הבאוהאוס והאימוץ הרדיקלי של המודרניזם האירופי ובין תל אביב של המזרח התיכון על יפו ושכונותיה הדרומיות. זהו מרחב מטאפורי המשתרע על שטח היברידי. השטח הזה אינו אפור, הוא מכיל גם את הלבן וגם את השחור, הוא אזור בעל איכויות

של קבלת האחר לצד המרכז, והוא בו בזמן מרחב ביקורתי. הטווח שלו כולל משיכות מכחול של שחור לצד משיכות של לבן המתלכדות יחדיו לכדי הצהרה. הצהרה שאינה מאפשרת אבחון מדויק, מגירה, או מקום בגטו מכל סוג שהוא, זהו מרחב של קהילייה ושיח כזה ששואף אליו הומי באבא במאמרו "החומר הלבן".

איך נוצר או התגבש הרעיון לתערוכה?
למרכז האתני הרב תחומי בענבל יש חצר קסומה המבקשת כבר מזמן שישתמשו בה. גם רצון לעשות פעילות לכבוד מאה שנות העיר תל אביב שתציג תמונה קצת יותר מאוזנת בין מזרח ומערב היה לנו, אך בנוסף, רצינו לבטא את השינוי שחל במרכז האתני הרב תחומי ענבל כמוסד שמעוניין להתקשר עם העכשיו, עם רוח הזמן ולשדר אותם.

ממה הושפעת בעבודה על התערוכה?
העבודה על התערוכה הושפעה מאוד מקורס שעשיתי באוניברסיטת תל אביב עם ד"ר ניסים גל, "גלובאליות ולוקאליות באמנות הישראלית", כמו כן ממיצב תלוי מקום שעשתה האמנית דפנה שלום בשנה שעברה ברחבת ענבל, ומעבודות המוסיקאים והמחול שאנחנו מציגים במרכז האתני הרב תחומי. אני מקווה שהתערוכה תיצור תחושה שדומה לתחושה המתקבלת משיתוף הפעולה בין פיליפ גלאס לראווי שנקר (פיליפ גלאס הוא מוסיקאי שמתייחד בקו אלקטרוני, פוסט מודרני, מערבי מאוד, וראווי שנקר הוא נגן סיטאר הודי, הידוע בזכות נגינת מוסיקה הודית מזרחית).

Coming Soon צילום: אלה זהרנו

מהי התערוכה האחרונה שביקרת בה?
התערוכה האחרונה שראיתי בה עבודה שנחקקה בליבי היא התערוכה "נדודי שינה" במוזיאון פתח תקווה. ראיתי וידאו ארט שהוקרן בשלושה ערוצים של אמן יפאני בשם היראקי סאווה שם העבודה: "מסתובבים מתיישבים", אהבתי מאוד גם את המיצב "משחרה" של אניסה אשקר שראיתי ביריד האמנות "צבע טרי".

מהי הגלריה האהובה עלייך בחו"ל?
בחו"ל אני מאוד אוהבת את מוזיי דה אורסיי בפריז ואת מוזיאון רודן, בעיקר בגלל הארכיטקטורה והמיקום שלהם.

מי האמנים שהשפיעו עלייך או שאת מעריכה?
האמן שמשפיע עלי במיוחד הוא דוד פרלוב עם "היומן" שלו ובאמנות הפלסטית דיויד הוקני. שניהם עוסקים בבית ובזיכרון, שהם מושאי המחקר שלי.

עבודה של איזה אמן היית שמחה לתלות אצלך בבית?
הייתי מאוד שמחה לתלות אצלי בבית עבודה של ג'ורג'יה אוקיף, היא מאוד מדברת אלי בנשיות המתפרצת מהציורים שלה, בתפיסה הצבעונית שלה, ובנושאי העבודה שלה.

טלי נבון, רק רגע אחד צילום: מתוך התערוכה

מה מעורר אצלך השראה?
אני מקבלת השראה מהליכה, תנועה, מהים ומאמנות שמדברת אלי.

אילו לא היית אמנית, מה היית?
אילו לא הייתי עוסקת באמנות, קולנוע, אוצרות, הוראה, הפקה וניהול אמנותי הייתי רוצה להיות חוקרת מוח.

מרחב ביניים – אמנות בין מזרח למערב, אוצרות: כרמל גוטליב-קמחי וטלי נבון, 9 ביולי, רחבת תאטרון ענבל במרכז סוזן דלל.

קישור ישיר למאמר:

http://www.nrg.co.il/online/47/ART1/912/168.html

Saloona:

התשוקה ליופי

במקום הכי יפה בשכונת נווה צדק, בין מחול ומוזיקה, נמצאת דלת כחולה שמאחוריה עולם שלם של תרבויות. פרק נוסף בפרוייקט של אליסיה שחף

כרמל גוטליב קמחי, מחברת הספר "הפואטיקה של הבית" (2010), מרצה, אוצרת ומפיקת המרכז האתני הרב תחומי "ענבל" במרכז סוזן דלאל בתל אביב.

"התשוקה ליופי מלווה אותי מאז ומתמיד. זו הסיבה שאני מתעניינת ועוסקת באומנות. היופי בחיי הוא צורך ולא מותרות, לכן אני "עובדת" בלהקיף את עצמי ביופי, וזה כולל את כל האספקטים של חיי, החל בביתי ובחפצים שמקיפים אותי והמשך בנושאים שאני עסוקה בהם.

המגע או הצורך ביופי הוא אכן, כפי שכתב אריאל הירשפלד, סוג של משיכה אירוטית. הוא מגלם את אותו צורך שיש לאוהבת להיות עם אהובה. כמו מימוש התשוקה בין בני אדם, המפגש עם יצירת אמנות יפה או עם מקום יפה הוא מפגש המוליד משהו חדש, מחולל תנועה היוצרת לידה. מתוך המפגש בין היופי שקיים בי והדרך שאני רואה את יצירת האמנות שעומדת מולי נולד משהו חדש.

מקום העבודה שלי מספק עבורי הזדמנות לבוא במגע עם יופי ועל כך אני מלאת הודיה. כמפיקת המרכז האתני ענבל, מזדמן לי לחולל יופי על הבמה ומתוקף מיקומו של התאטרון אני מוקפת ביופיו של המקום בשגרת חיי. היופי שבמקום נובע בעיני גם מהיותו מקום היסטורי היוצר שילוב מקסים בין מזרח למערב.

כשהגעתי בפעם הראשונה לענבל, הגעתי מוקדם, ישבתי על הספסל בגינה. היתה רוח נעימה של חורף ואפפה אותי תחושה טובה, ייתכן גם שחלונות התאטרון היו פתוחים ובקעה מהם נגינת הפסנתר של שיעור הבוקר של הרקדנים. אחזתי בתחושת הטוב הזו שעטפה אותי ואני שומרת עליה.