מאחורי הגדר

תערוכה חדשה בבית ביאליק באוצרותה של סמדר שפי ובהשתתפות האמנים טלי נבון, רוני (ליז) חג’ג’, יאן טיכי, אבי סבח, חיימי פניכל ומיקי קרצמן .

תצוגת הקבע היפה בבית ביאליק מתקשטת ומאותגרת פעם נוספת על ידי תערוכה חדשה באוצרות סמדר שפי. הפעם, בנושא השאוב מיצירתו של ביאליק "מאחורי הגדר". הסיפור שדורות של תלמידים קראו לקראת מבחני הבגרות, מספר על נח ומארינקה- הוא נער יהודי טוב והיא שכנתו הנוצריה והכפרית המתאהבים, מממשים את אהבתם וכתוצאה נולד למארינקה תינוק. נח מתחתן עם שידוך כשר שסידרה המשפחה ובסוף הסיפור נח ואשתו הטרייה מממשים את נישואיהם כאשר מארינקא צופה בהם מאחורי הגדר עם התינוק בזרועותיה.

הגדר בסיפור נשלפה והפכה לנושא המרכזי בתערוכה המתייחסת אל נושא הגדרות, הגבולות, וחומות ההפרדה, הרלוונטיים מאין כמותם לשיח הפוליטי העכשווי. כמו בסיפור של ביאליק, אנו עדים לכך שלחומות וגדרות יש יכולת הגנה חלקית בלבד וכי ההקמה עצמה מעלה בעיות ושאלות מוסריות ואופרטיביות המועלות בתערוכה:

העבודה ראשונה שאתייחס אליה היא מיצב וידאו בשם  DOMES של יאן טיכי, עבודת וידאו המתייחסת אל הגבולות שיוצרים אמצעי הלוחמה הבלתי קונבנציונלית, המוצגים כיוצרים גבולות דיגיטליים הרוחשים אור מיסתורי ומסביבם משוכפלות כיפות לבנות הנראות ככורים אטומיים. מלבד האסתטיקה המרשימה של העבודה היא מעלה על פני השטח את עבודת הריגול, המודיעין, אמצעי הלוחמה האטומיים והבלתי קונבנצינליים השונים שמוצנעים באמצעי התקשורת וגם מודחקים בחיי היומיום ומהווים איום מז'ורי.

יאן טיכי

השנייה היא צילום של מיקי קרצמן המציג את "גבעון החדשה" התנחלות שבליבה בית ערבי ובה מצב ביזרי שבו ההתנחלות מקיפה מכל עבר בית ערבי. בניסיון לסלק את המשפחה הערבית מביתה, אנשי ההתנחלות מקיפים  את הבית מכל עבריו בגדרות ובתים תוך ניסיון להגביל ולמנוע כניסה חופשית של עוברים ושבים. המצב הבלתי אפשרי תוקן על ידי בית המשפט הישראלי שאיפשר לבעל הבית לקבל מפתח לשער לביתו, אך בד בבד נקבע כי ההתנחלות תוכל לפקח באמצעות גדר אינדוקטיבית על כניסה ויציאה של בני אדם לביתו של צברי אגרייב, המתגורר בבית. הצילום מגבוה של קרצמן מנכיח בתודעה את המצב ההזוי של הבית הערבי בקרב ההתנחלות וגם ההצבה בתערוכה מתחת לזכוכית כפי שמניחים מזכרות מן העבר תומכת בהנכחת האבסורד.

מיקי קרצמן

עבודה יפה נוספת היא זו של האמנית טלי נבון רחלי המתייחסת לגדר המטאפורית המפרידה בין הדת לחילוניות. זוהי עבודה שהופקה במקורה לתערוכה שאצרתיבשם גשרים, תערוכה שמטרתה היתה לקדש דווקא את החיבורים והגשרים שבין מגזרים שונים של החברה הישראלית. באופן פרדוקסלי, כל חיבור הוא למעשה גם הפרדה וגבול.

אימג' מתוך עבודת הוידאו "רחלי"

העבודה מציגה  מסך חצוי ומוצגים בה שני צירי התרחשות ובהם שני עולמות. עולם אחד רווי תשוקה ותנועה של אישה באדום בוהק המהלכת בינות לגמדים, ובשני של נשים חרדיות ברחבת הכותל. העבודה מציגה מצד אחד ניסיון להתוודע באמצעות הצצה אל העולם הדתי של הכותל והנשיות הדתיות. מצד שני להציג את חיי התשוקה שיש בהן איזו נחיתות של גמדים, אך גם תנועה חופשית. הסרט מבטא את התחושות של האמנית בביקור בכותל, תחושת ההדרה שיש בה גם רצון לקבלה ולהשתייכות.

שלושת העבודות הן רק דוגמא לייצוג של הקונפליקטים העיקריים במדינת ישראל בין דתיים לחילוניים, בין ערבים ליהודים, בין מזרחים לאשכנזים הנוכחים בעוז במרחב הישראלי העכשווי. מדהים לראות כי לא הרבה השתנה מאז כתב ביאליק את הקטע "היישוב חולה" משנת 1934. הקטע תלוי על קיר בתצוגת הקבע, ובו הוא מצר על הכיבוש, הקפיטליזם והשחיתות, האוכלים בחברה הישראלית בכל פה ומגביהים את הגדרות, החומות והקונפליקטים בתוכנו.

יש בתערוכה עבודות מעניינות נוספות. כדאי ללכת ולראות איך אמנים נוספים מתייחסים לנושא הגדר, לשוב ולהיזכר במורשתו והסתכלותו המיוחדת של ביאליק, לראות כיצד חיו ביאליק ואשתו לפני יותר ממאה שנה ולהתרשם מהאוצרות האלגנטית.

פרטים נוספים באתר של סמדר שפי  http://www.smadarsheffi.

אני בערב הפתיחה