שתחיו בזמנים מעניינים – הביאנלה בונציה

הביאנלה בונציה שהיתה משאת נפש גדולה עבורי, היתה גדולה מאד, מעניינת מאד ומרשימה מאד, אולי כמו כל משאת נפש, היה בה משהו גם מאכזב מאד. היא היתה גדולה מדי, מרשימה מדי, ומעניינת מדי. בלתי אפשרי היה לראות הכל, ובאמת גם להכיל הכל, אך הנה חמש הפרוטות שלי על הביאנלה.

רבות מן העבודות הטובות ביותר לטעמי היו גם עבודות גדולות מימדים ובזה היתה טמונה עוצמה גדולה. הנושאים הבוערים נסובים סביב רובוטים, וחיים דיגיטליים הרחק מן הטבע. כמו כן, מיעוטים, קבוצות שוליים ונושאים מגדריים.

ככלל, היו לצערי מעט עבודות מרגשות. אלה שהצליחו להזיז אצלי מיתר, היו כאמור העבודות בעלות הנפח העצום, שתפסו מקום ניכר בחלל. כמו כן, היה מעניין מאד להתוודע אל אמנות המזרח הרחוק ובביתן של קוריאה למשל ביליתי זמן לא מעט. הוידאו המרכזי בו עסק במחול ובתפקידו כאמנות עצמאית ונפרדת מהאופרה. עד לא מזמן, ויתכן שעד היום, המחול היה תוצר לוואי למוסיקה, עבודת הוידאו מתארת כיצד הוא הולך ותופס מקום עצמאי וגם  תנועה המינימליסטית של צורת האמנות הזו.

Korean Pavilion – Nam Hwayeon

אמריקה על פי דרכה, שהכל בגדול, יצרה מצג עוצמתי, עם עבודות של ארתור ג'פה, העוסק בקיום שחור ומרינה גוטירז, אמנית לטינית טרנסג'נדר, שייצרה סידרה של עבודות העוסקות ביחסי הכוחות הבין-מיניים.

ההודים הקסימו אותי עם הביתן שלהם. שם גם ראיתי שימוש יוצא דופן בטכניקה של הקרנת וידאו בעבודה של ג'יטיש קלה שיצרה מסך עשן עם כיתוב. על הצופה לעבור דרך מסך העשן שהוא למעשה מסך של אור.  ככלל ראיתי מספר שימושים מעניינים בוידאו, כמו גם הקרנה על מאוורר שיצרה פיסול של אור במרחב.

הייצוגים של קבוצות אתניות ושוליות כמו הנשים השחורות הלסביות מדרום אמריקה של זאנל מהולי, ותערוכת הצילומים של סוהם גופטה שהציג ייצוגים של אנשי שוליים בכלכותה, תערוכה שהיא כולה מצג של אנושיות מצמררת ומכמירה היו מרגשות בעיני.

אני מצרפת תמונות של כמה מהעבודות שאהבתי:

Zanele Muholi Venice Biennale

Jesse Darling March of The Valedictorians

Dead Eye by Kemag Wa Lucheme

בביתן ההודי Shakuntala Kulkarn- Untitled

ספינה טרופה

We Together2010 by GR Iranna

 

20191123_130209.jpg

ארתור ג'פה

20191123_130239.jpg

פרט מהעבודה של ארתור ג'פה

ולבסוף אי אפשר מבלי להתייחס למוזיאון המקסים של פגי גוגנהיים, שמאפשר לראות בצורה בלתי אמצעית עבודות של ג'קסון פולוק, רותקו, ויליאם דה קוניג ורנה מאגריט. שם הסתבר לי שפגי גוגנהיים היא היא שחשפה את אמני האבסטרקט האקספרסיוניסטי בביאנלה בשנת 1948. כך שיחקה תפקיד מרכזי בלגיטימציה של התנועה המופשטת הזו ולפריחה של האמנים האלה. הלוואי שיהיו עוד רבות כמו פגי.

אני באוסף פגי גוגנהיים בונציה, ליד הפסל של מריני

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s