אוצרת: כרמל גוטליב קמחי

ביום רביעי הקרוב תיפתח במרכז ספיר תערוכה חדשה באוצרותי.

זוהי תערוכה המתמקדת באספקטים שונים של הוויה וקיום אנושי ונשי.

האמנית בחרה בטווס כסמל וכמייצג של דיוקן עצמי רב פנים. היא נוטלת את הייצוג הזכרי ההדור של הציפור כמאפיין לנשיות שיש בה עוצמה, צבעוניות, רוחניות, יופי, גאווה, כבוד, הוד והדר, אך גם מפנה את מבטנו בעבודתה אל אספקטים נוספים בהתבגרות, בהם בשלות ועסיסיות, קמילה, אובדן, אכזבות וכאב.

סמליות נוספת המופיעה בעבודתה של תמר היא ההתהדרות הטווסית של ימינו בעידן הרשתות החברתיות, בהן כולנו נחשפים, רוטטים מעונג, מחזרים אחר לייקים, ומצלמים סלפי בלי סוף. אנו מציבים עצמנו במרכז,  בעידן בו נעלמו הבושה וההצנע לכת, ושולטת חשיפת כל טפח הקשור בכל היבט בחיינו. שינוי זה מהווה ניגוד מרכזי לילדותה ונעוריה בקיבוץ, בהם המוסכמות החברתיות היו של פשטות, צניעות, חוסר התבלטות, העדפת הכלל על הפרט, חיי עבודה ועמל.

בחירת הטווס כמייצג שורשים גשמיים וחיבור חזק לאדמה, אך גם רוחניות ופנטזיה, צבעוניות וססגוניות איננה מקרית,

תמר פלג וולך מתייחסת במילותיה לעבודתה:

"בעקבות  צילום של טווס על רקע קיר וסורג שצילמתי בפורטוגל, וכהמשך לסדרת עבודות  שיצרתי במסגרת כיתת אמן, התחלתי ליצור את הסדרה "להיות כטווס" המורכבת מזיכרונות ילדות מוקדמים, שורשים,  חיבור לאדמה ומנגד מעוף ופנטזיות צבעוניות, -שהם אלמנטים חזקים שמלווים אותי שנים רבות. זיכרונות משמעותיים מילדותי הם צריחות הטווסים שבישרו את דמדומי הבוקר כילדה בקיבוץ, והכניסה לבית הוריי שבה היו תלויים אריחי קרמיקה ארמנית בהם דמותו של טווס.

טווס מסמל עבורי יופי אינסופי, מלכותיות ואצילות ,גאווה הדר וכבוד ואת הרצון להיראות.

מופע פתיחת מניפת הזנב שלו , עם הרטט והרשרוש המלווה אותו הוא מעין ריקוד אקסטטי, מיני, סוחף, מרתק, ומשכר- שקשה להתיק ממנו את המבט. זנבו המפואר המתנהל מאחוריו מזכיר לי את רעמת השיער שלי שהיא כוחי, נשיותי, אך כיום מסמלת גם אובדן, והתמעטות.

השראה משמעותית נוספת עבורי היא עולם האופרה שהוא נדבך מרכזי בקריירה המקצועית שלי, מהותו הגרנדיוזית, העושר החזותי, הצבעוניות רבת הגוונים והיותו גדול מהחיים, מזכירים לי במידה רבה את המהות הטווסית.

זו מופיעה לאורך ההיסטוריה האמנותית והתרבותית:

• סקירה היסטורית קצרה של דימוי הטווס מעלה כי מקורו בהודו, שם הוא נחשב לציפור קדושה בדת ההינדית והפרסית. בהינדואיזם הטווס הינו המלווה הנאמן של האלה לקשמי, אלת השמחה השפע והאהבה וצבען הכחול של נוצותיו מסמל את האינסוף.
• בנצרות, מסמל הטווס חיי נצח ותחייה מחדש, וממש כמו פניקס עוף החול המיתולוגי הוא סמל להתחדשות ולשינוי.
• במצרים העתיקה סימל הטווס תבונה, חזון וראיית הנסתר.
• בארץ ישראל הוא מתקשר עם יין ועם אמפורות (אגרטלים לשמירת יין). אמפורה וצמד טווסים הם מוטיב נפוץ בפסיפס הביזנטי בארץ ישראל. ביהדות הוא בעיקר מושא להסתכלות והערצה. ומופיע על כתובות.
• רוב החוקרים והפרשנים סבורים שטווסים הם "התוכיים" הנזכרים במקרא.
• זנבו המפואר של הטווס  ועשרות העיניים שעל גבו היוו השראה לעיטורים ועבודות אמנות מפסיפסים עתיקים, מטבעות, ציורים, טוטמים, פסלים, דרך תרבויות עתיקות, אמנות אירופה הקלאסית מהרנסנאס ועד המאה ה-20.
• לאורך כל ההיסטוריה של התרבות והאמנות מופיעה דמותו של הטווס: למין התרבויות ההלניסטיות, הרומאיות והביזנטיות ועד תחילת המאה ה20 – מהאלה הרה שמרכבתה הייתה רתומה לזוג טווסים, ועד לארט-נובו ולבל אפוק שהשתמשו בטווס כסמל דקורטיבי המייפה חללים וחפצים מגוונים כמו תחנת מטרו המעוצבת בהשראת הציפור. הטווס מופיע גם בציורים יפניים וסיניים בהם שימש כהשראה לשפע והוא מופיע גם אצל ציירי תחילת המאה ה-20 והמודרניזם כקלימט (בדמות שמיכת האוהבים בציור "הנשיקה).

הטווס היה וכנראה ימשיך להיות מקור למשיכה, הערצה, הוד והדר. והתערוכה הזו היא חלק והמשך למסורת אמנותית ותרבותית.

פרטי ההתקשרות לפרטים נוספים ורכישת עבודות:

תמר פלג וולך                                                     אוצרת: כרמל גוטליב קמחי

0544500990                                                       0509416164

Waben100@gmail.com               carmel_ki@hotmail.com                

מוזמנים בחום לפתיחה! נתראה!

ב7.10.21 תיפתח תערוכה חדשה של האמנית המוכשרת סמדר בונן באוצרותי.

הציורים בתערוכה "התבוננויות" מביאים לידי ביטוי שני מרחבים יצירתיים בעולמה של סמדר בונן, שני מצבים של התבוננות.

התערוכה מציגה התחבטות יומיומית בשאלה על מקומה של הציירת בשיח האמנותי, בהשתייכותה לערוץ מסוים של ציור פיגורטיבי. האמנות בדרכה המיסתורית, מאפשרת לבטא עמדות, חוויות וביקורת באמצעות השימוש בדימויים. עיקר עניינה של סמדר בונן הוא באופן בו העולם התרבותי ככלל וההיסטוריה העשירה של האמנות בפרט, מתווים את אופן ההתבוננות של צופה בילדות-נערות-נשים. קירות המוזיאון מלאים בדימויים שלהן: הן קדושות, קרות, מרוחקות, או לחילופין חושניות, פתייניות, קטלניות. סל דימויים זה משמש כקרקע לדיון בנשיוּת, אימהוּת, יַלדוּת, והתבגרוּת בשלבים שונים של החיים. היא בוחנת את הנושא מזוויות הסתכלות שונות ומנסה לשפוך אור על האופן בו אותה היסטוריה, אותה תרבות, מעצבת את אופן ההתבוננות של הציירת בעצמה.

מנגד, ישנם ציורי נוף, שהם פועל יוצא של התבוננות המתגייסת להוויה של הרגע. עניינה בביטוי התופעות הוויזואליות הספציפיות בשעה מסוימת במקום מסוים. מקום בו ה"אני" נחה לרגע ומתמסרת לעיסוק בצבע, בצורה, במשיכת מכחול.

פרטים ביוגרפיים:

סמדר בונן, ילידת 1977, גרה ועובדת בקיבוץ נען.

לומדת בתכנית הבינתחומית לתואר שני באוניברסיטת תל אביב, בסטודיו התחנה אצל ארם גרשוני, באטלייה של הצייר ארז אהרון, בסדנת אמני הקיבוץ, בסמינר הקיבוצים לתואר ראשון בחינוך יצירתי ובתיכון תלמה ילין במגמת אמנות פלסטית.

נשואה ואם לשלושה.

 תערוכות :

  2016 תערוכת יחיד בגלריה לאמנות קיבוץ נען.

 2015  תערוכה קבוצתית סדנת אמני הקיבוץ.

 2014  "לחם ושושנים", תערוכה קבוצתית.

 2012 תערוכה קבוצתית סדנת אמני הקיבוץ.

 2004 תערוכת יחיד, גלריה לאמנות קיבוץ נע.

אי מהות- סמדר בונן, צילום: סמדר בונן