אננומי

שלום רב

נכון, הרבה זמן לא העליתי פוסט חדש, עסוקה עסוקה עסוקה. אז עכשיו הזדמנות לעדכן אתכם במה אני עסוקה: אני מפיקה את להקת המחול של סאלי אן פרידלנד וממש בקרוב יש לנו שני מופעים בסוזן דלל.

ב26.10.17, וב23.11.17,

לעוקבים הנאמנים יש הנחה מיוחדת:

עם ציון הקוד 3000, תקבלו 30 אחוזי הנחה על המחיר המלא. מחיר כרטיס יהיה 77 ש"ח במקום 110 ש"ח.

טלפון לרכישת כרטיסים: 03-5173711

או באתר:

http://bit.ly/2fC1EGo

צילום:אייל לנדסמן

המופע הוא מופע של מחול מודרני מבית היוצר של הכוריאוגרפית הותיקה סאלי אן פרידלנד. מופע של שש רקדניות,מושקע ומשובח המשלב וידאו ארט ומוסיקה מדהימה.

העבודה מחוללת דיאלוג בין הרקדנים, הבמה ואור המקרן. האור מוביל את הרקדנים תוך שהוא יוצר מרחבים אינטימיים, ממפה את תנועת הרקדנים ויוצר מרחבים של תנועה מלאי הומור.
אננומי באנגלית הוא שמו של פרח הכלנית
אך גם שמו של צמח טורף- שושנת הים
הכפילות הזו, של פרח נוי ביבשה וצמח טורף בים היוו השראה לעבודה זו.

כוריאוגרפיה: סלי אן פרידלנד
רקדניות יוצרות: מאיה ויטלין,מאיה שוורץ, ליהי פאול ,שחר סרי ,קלסי גרינווי ,דנה טרצ'ינה
וידאו ארט: מתן גולן
הפקה: כרמל גוטליב קמחי
מוסיקה: Susumu Yokota
תלבושות: ענת צפריר
מנהלת חזרות: יעל ציבולסקי
מעצבת תאורה: נטע קורן
מנהלת הצגה: רעות שייבה
צילום: אייל לנדסמן
עיצוב גרפי: דורית טלפז

קישור לאירוע בפייסבוק:

http://bit.ly/2sJzLoD

 

צילום: אייל לנדסמן

מודעות פרסומת

עסק משפחתי

 

Tovit Basirtman

הזמנה לפתיחה

בקרוב תיפתח תערוכת ציור חדשה של הציירת טובית בסירטמן באוצרותי. מוזמנים מאד לפתיחה בגלריה פלורנטין 4.

התערוכה ממשיכה את המחקר שלי בנושא המשפחה וכוללת ציורים מרגשים ובעלי הסתכלות מעניינת  על מוסד המשפחה. בעבודות של טובית בסירטמן מוצגים דיוקנאות שבניגוד לדיוקן המשפחתי הקלאסי אינם מבוימים לצורך הציור. האובייקטים בציור הם תעתיק של תמונות שנעשו לצורך תיעוד אירועים בחיי המשפחה, תמונות שהן חלק מאובססיית התיעוד העכשווית.

בולימית התיעוד הזו סובלת את קיומן של תמונות שאינן בהכרח מאדירות את המשפחה או מתארות את האובייקטים במלוא זוהרם.

בסירטמן בוחרת דווקא את התמונות המעלות על פני השטח משהו קצת מטריד, רגעים שבהם הדמויות שרויות במצב חשוף או של אי נוחות. היא מציירת רגעים הנראים מוכרים ושגרתיים כמו סצינה בבריכה. זו לדוגמא, מכילה מלבד שכשוך במים גם איזו חרדה מפני העתיד לבוא. כאילו שהציור כולל גם פס קול של מוסיקה מאיימת. ואילו הדמויות בציור מסיבת יום ההולדת אינן שמחות כי אם בוהות בפה פתוח בסוג של עלבון כלפי המשתתפים והעולם.

הפגישה, ציור בצבע מים

העולם המתואר הוא אנושי ומרגש בבר חלופיותו. בסירטמן משתפת את הצופה בכל אותם פעמים שהמסיבות לא ממש צלחו, וברגעים שאינם כוללים שיאים חברתיים או צילומיים. מבחינתה דווקא אלה הם רגעי השיא. הרגעים של ה"פונקטום" אותו חיפש רולנד בארת' בצילום. הילדים, שקיימת מהם ציפייה תמידית ליהנות ממסיבות, מפעילויות, מאירועים משפחתיים ואפילו מבית הספר, מבלים חלק גדולים מחייהם ברגעי שעמום. האמת העירומה היא שהם אינם נהנים תמיד, כפי שגם מבוגרים אינם נהנים בהכרח משגרת יומם, או שהמכלול היה מהנה אך בהכרח כולל גם כמה רגעי מבוכה, התבדלות והתבודדות.

החומרים של בסירטמן הם ימי החול והיומיום, בהם היא יוצקת את עמדתה. במובן זה היא ממשיכה את האימפולס הורמרי( בעקבות הצייר יוהאנס ורמר)  שבו מועלה על נס היומיום. שחל בו נס ה"אנדר סטייטמנט". אלא שבמקום כדי חלב וכובעים ועוזרות בית, החומרים מהם יצוקים חיי היומיום הפוסטמודרניים, כוללים אריזות עם סימני ברקו , שלט של "הוט" המונח על השולחן תוך כדי פעילות יצירה, או ברווז מחמד עכשווי המאזכר את החמוס שהחזיקה צ'צ'יליה גלראני בציור "הגבירה והחמוס" של דה ווינצ'י.

בין ההשפעות הבולטות שיש בתערוכה ניתן להבחין במיוחד בעקבותיהם של דיוויד הוקני וג'ון קורין.

לאירוע בפייסבוק:

https://www.facebook.com/events/438510163157324/

כל הפרטים בהזמנה המצורפת!

להתראות!

כרמל

גוסטב קלימט הלך אתי לצבע טרי

כשהייתי בגיל ההתבגרות היה לי "קראש" רציני מאד על גוסטב קלימט. הרומנטיקה החזקה בציוריו והאניגמטיות הנשית, המרבדים הנהדרים של צבע שיצר סוג של כיסוי לדמויות והתחושה החזקה של מין ויצרים המוקרנים מציוריו משכו אותי מאד. לכן, ואולי מכיוון שראיתי השבוע את הסרט "האשה בזהב" של הבמאי סיימון קרטיס, העוסק בציורו "דיוקנה הראשון של אדלה בלוך באוואר", שעמד במוקד מאבק להשיבו לבעלת הציור היהודיה מריה אלטמן, משכו את עיני ביריד "צבע טרי" שתי עבודות שהזכירו לי מאד את האסתטיקה של קלימט.

האשה בזהב

הראשונה היא עבודה של יגאל עוזרי, שהוצגה בסדנת ההדפס של כברי, ובמרכזה אשה-מלכה בבגד אדום-שחור דרמטי המוקפת באורנמנטיקה של זהב בוהק.על גבי הבגד מצויירים כתמי צבע שמזכירים מאד את השמיכות של קלימט, כמו כן  מאזכר אותו הזהב וההתמקדות באשה מלכותית המזכירה מאד את "הדיוקן הראשון של אדלה באוואר בלוך ".

העבודה השנייה שהזכירה לי מאד את קלימט היא של מיסו, שהציגה שתי עבודות שנקראו יחדיו "לנהל מאבק פנימי על גבי נייר".  העבודות שלה הן מעין שטיח של דימויים המתחיל בקיר ונשפך על הריצפה. הן מאזכרות מאד את עבודותיו של קלימט בגלל הדימויים המתחברים אחד אל השני ,בשחור לבן דווקא, אך החיבור בין הדימויים, יוצר את התחושה של שטיח  כמו ה"שמיכות" המכסות את הדמויות אצל קלימט. מעניין לראות את ההבדל במסר האמנותי. בעוד שקלימט צייר  את רוח התקופה של תחילת המאה ה20 , את העושר והדקדנס של וינה בתקופה זו, מיסו בשטיח הדימויים שלה מציינת שהציור הוא דרך עבורה להתמודד עם ניצול מיני שחוותה בילדותה, סוג של גאולה ודרך משלה לתאר ולשלוט על אירועי העבר.

צילום : דניאל קמחי

הציור העומד במרכזו של הסרט

צילום: דניאל קמחי

מיסו, לנהל מאבק פנימי על פני נייר

הנשיקה, גוסטב קלימט

היריד הבוקר, המה מאנשים.

מצד אחד משמח מאד מאד שאמנות בישראל מצליחה למשוך כמות כזו של קהל, אך מצד שני זה די הפריע לצפות באמנות ולהנות מהעבודות המצויינות שהוצגו ביריד.

כמי שיודעת שקהל הוא אינו מובן מאליו ושכדי להביא אירועים למודעות ולהביא קהל צריך לעבוד קשה, ניסיתי לפענח את עובדת הגעתם של ההמונים אל היריד. במהלכו, החל חשד קל מתגנב אל לבי. האם האופציה לרכישה של אמנות היא שהביאה את הקהל הגדול הזה? האם גם לגבי אמנות,  התשוקה הצרכנית והקפיטליזם מנצחים? או שפשוט יש כאן אירוע אמנותי מעולה, המציג מגוון גדול מאד של אמנים ויצירות טובים ומעניינים וזה מה שסוחף את הקהל. סקרנית לשמוע את דעתכם!?

 

 

 

אלוהים לא מת, הוא חי בבריסל

"קומדיה אלוהית"

במאי: ז'אקו ון דורמל

בלגיה 2015, 113 דקות

צרפתית – כתוביות לעברית ולאנגלית

החל מן 24.12.2015 בסינמטק תל אביב, בקולנוע כוכב רמת השרון וברחבי הארץ

 

צילום כריס דה וויט

צילום כריס דה וויט

הקומדיה האלוהית על פי ז'אקו ון דורמל, הוא סרט בדיוני במובן אמיתי מאד של המילה. זה סרט מלא ועמוס ברעיונות הזויים ובאמת מקוריים ועוסק באלוהים. נשמע כבד נכון? ובכן מפליא, העיסוק כאן באלוהים הוא בהמצאת נרטיב חדש ושונה לתפיסת האל. וזה נעשה בצורה מצחיקה ומקורית מאד. אלוהים לפי ון דורמל חי בעיר בריסל המוצגת כעיר אפרורית ואורבנית מאד. אלוהים זה, מחליט לברוא את העולם והוא עושה זאת באמצעות מחשב מיושן ובו הוא בוחן אפשרות לכך שבריסל תהיה מיושבת ב…ג'ירפות…. אבל אחר כך הוא רואה שזה לא הולך… אז הוא מיישב אותה בבני אדם. זו רק דוגמא אחת לרעיונות ההזויים שמועלים בכל רגע בשצף.

ובכן לאלוהים, שנראה כגבר בן 50, יש אשה ובת (ולא רק בן כמו בנצרות), והם חיים חיי משפחה. אלוהים יושב וחושב על דרכים כיצד להתעמר בבני האדם. הוא ממציא אלפי חוקים מרושעים ומתכנת את העולם של בני התמותה לחיים קשים מנשוא. במובן זה הוא נשמע בדיוק כמו הימים הגרועים של האל שבתנ"ך, אל ש"חרה אפו, מלא כעס, ריב ומדון. מין אב שבניו כל הזמן ממרים את פיו ומתמרדים נגדו.

איאה- בתו של אלוהים. צילום כריס דה וויט

איאה- בתו של אלוהים.
צילום כריס דה וויט

הילדה של אלוהים איאה, רואה את מעשיו ולא אוהבת את מה שהיא רואה. היא מורדת באביה ומחליטה לברוח מהבית.  בהתייעצות עם אחיה ישו, המורד לדרגת פסל על השידה בחדרה (פסל מדבר) היא מחליטה לגייס ששה שליחים נוספים, בנוסף לשניים עשר השליחים הקיימים. הסרט מלווה את איאה, ילדה כבת עשר, בחיפושיה אחר השליחים. אלה מתגלים כאנשים בודדים, כלל לא אטרקטיביים ודי אומללים באופן כללי. מלווה אותה במסעה הומלס שפגשה ברחוב ורושם את תולדות המסע ואת דבריה.

מדובר אם כן בסרט מסע, מסעה של איאה בתו של אלוהים במרד שלה נגדו. במסע זה, אלוהים הנראה כגבר בגיל העמידה בפיג'מה נצחית, מחפש אחריה, לא כיוון שהוא דואג לה, אלא כיוון שהוא רוצה שתאתחל עבורו מחדש את המחשב שבאמצעותו הוא שולט בעולם וגם כדי להעניש אותה. זהו אם כן סרט שבמרכזו אישה שעוברת מסע חניכה, שהיא סוכנת בעלת כח ורצון משלה, המצליחה לזעזע ולהתגבר על אלוהים בכבודו ובעצמו!

בנוסף ומעבר לכך, מדובר ב"גירסה" חדשה ועכשווית לנרטיב הנוצרי. בגרסה זו יש לשתי נשים- בתו ואשתו של אלוהים השפעה וכח גדולים יותר מאלה שיש לגברים- אלוהים ובנו ישו. והנשים הללו, איאה ואמה, מצליחות בכוחותיהן העל אנושיים לשנות משמעותית את חיי האדם לטובה. כדוגמא, האם הופכת במחשב את השמיים לשדה פרחים צבעוניים ורקומים ואיאה הילדה, מצליחה לזהות מנגינת לב הייחודית לכל אדם. מסתבר, שלכל אחד יש מנגינה ייחודית ורוב המנגינות הן מהרפרטואר הקלאסי.

מומלץ לראות את הסרט לא רק בגלל הרעיונות המשוגעים של הבמאי, אלא גם כי מדובר בסרט מצחיק ומהנה.  אחד הקטעים שהצחיקו אותי במיוחד עוסק באחד השליחים החדשים שהוא אדם השואב הנאה מירי באנשים, נשוי ואב לבן. במהלך החיפוש, הוא מתאהב בשליחה אחרת, וכשהוא חוזר הביתה ואשתו מדברת אליו, התמונה הופכת מאד מטושטשת וכך גם הדיבור. זוהי ריאליזציה של המטאפורה של התרחקותו  של הבעל והאב ממשפחתו, סיטואציה אנושית כואבת ושכיחה המתבטאת כאן באמצעים אמנותיים קולנועיים היוצרים סצנה מצחיקה.

סיבה נוספת לראות את הסרט היא השחקנים. המפורסמת שבהם היא קתרין דנב, אך השחקנית שעבורה שווה לבוא היא פילי גרואין בתפקיד הילדה איאה שככוכבת הסרט מחזיקה אותו יפה על כתפיה הצעירות. פילי הינה בעלת נוכחות קולנועית מרשימה ולא רק בזכות יופיה, אלא גם ובעיקר בגלל העוצמה הנובעת ממנה.

איאה זוממת. צילום: ריקרדו ואז פלמה

איאה זוממת.
צילום: ריקרדו ואז פלמה

הסרט מציג כמה רעיונות מתקדמים ונעימים למחשבה, הראשון הוא כפי שהזכרתי, תפקידן החיובי של נשים בבריאת העולם ותחזוקתו כמקום טוב יותר, והשני הוא אמונה באהבה באשר היא, אהבה בין בני אדם וגם בין בני אדם לבעלי חיים, אהבה מזוקקת שאינה תלויה בגזע, מין, מגדר, השתייכות ביולוגית  וגיל.

 מצחיק, מהנה, מפרה ונוגע בתחומי החיים של כולנו!

 

מעבר לכך הסרט קיבל את הפרסים הבאים:

מועמד לגלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר

זוכה פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לעיצוב האמנותי
נציג בלגיה לאוסקר האמריקאי 2016

מועמד לפרס הקומדיה הטובה היותר בפרסי האקדמיה האירופאית

זוכה פרס תא מבקרים פדאורה לסרט הזר הטוב ביותר פסטיבל הסרטים חיפה

פרס הקומדיה הטובה ביותר פסטיבל הסרטים אוסטין

פרס הסרט המהנה ביותר פסטיבל הסרטים הנורווגי הבינלאומי

 

והנה הטריילר של הסרט:

https://www.youtube.com/watch?v=_3GHL4oiJP0

 

 

 

 

 

 

תחנות 1 בסינמטק תל אביב

הזמנה לצפייה בתערוכה בסינמטק תל אביב

הזמנה לצפייה בתערוכה בסינמטק תל אביב

מחיר כרטיס 30 ש"ח.

אתר הסינמטק לצורך רכישת כרטיסים

 

גבולות וקצב-ערב מחול אתיופי מודרני

10865941_10152583965213339_7634586063756119050_o10904641_10152583965123339_8401322629164977687_o10904397_10152583972513339_6167396523143377910_o10900012_10152583972663339_2896178550392105205_o10481872_10152583972648339_2372910190402394017_o 10841808_10152583972603339_683274030492079510_o10873407_10152583962853339_389043583693120698_o10397095_10152583965028339_8331810909172384053_obeta1 10838104_10152611013573339_2440460594557669141_o10888794_10152589755808339_8517686991605503450_n 10523116_10152589755798339_2965798161185659960_nתמונות מ"גבולות וקצב", לראשונה בישראל מופע של מחול אתיופי מודרני שנערך בתאטרון ענבל, מרכז סוזן דלל. הערב כלל עבודות של הכוריאוגרפים צביקה איזיקיאס, אביב אבבה יוסף ודגה פדר.ניהול אמנותי: כרמל גוטליב קמחי

מצורפת ההזמנה עם כל פרטי המשתתפים:

gvulot vaketsev