בוגרי בתי הספר לאמנות ועיצוב מהווים השראה עבורי. המבט החדש, הצעיר, הרענן שניבט מעבודותיהם תמיד מעורר מחשבה ויחד עם גמלוניות מסוימת שנובעת מצעירותם, יש תמיד איזה ייחוד מרענן שמלווה אותה. אם אפשר בכלל להשוות את המבט הזה הייתי משווה אותו לטעם של נענע. מרענן, מנטולי, ירוק ונושך מעט.וזו ההרגשה שמקבלים כשיוצאים מתערוכת הבוגרים של תקשורת חזותית בשנקר.

למרות שתקשורת חזותית והלימודים בעיצוב הינם דרך להשתמש באמנות לצרכים פרקטיים. העבודות שהוצגו בתערוכת הבוגרים באופן לא מפתיע כלל, דווקא עוסקים בעולמות חברתיים, פוליטיים, ורוחניים. הרי באמנים עסקינן שמתאווים להשתמש ביכולתם האמנותית לצורך פרנסה.

זו גם הסיבה שעודדתי את בתי דניאל ללמוד תקשורת חזותית והיא אכן החלה את לימודיה ב"שנקר" שנחשב לאחד מבתי הספר הטובים בתחום. אני תקווה, שתוכל להשתמש ביכולותיה הגרפיות, הרעיוניות והיצירתיות לצורך פרנסה. על פי מה שראיתי בתערוכת הבוגרים, היא בחברה טובה.

אחד הפרוייקטים המרשימים בתערוכת הבוגרים הוא חדר רוחני דיגיטלי של מיה אטינגר. הצופה נכנס לחדר הקרנה די חשוך ועל כתליו נמצאים דימויים דיגיטליים הכוללים תצורות גיאומטריות בפרופורציה סימטרית. על גבי הקיר כתובות מרגיעות: You are not Alone, Find All the Answers ,  ועוד רעיונות של גאולה, פתרונות ושקט נפשי, על פדסטל מונח ספר דיגיטלי שדפיו מועברים ואומרים "מדיה חברתית" והנה בתוך הספר מונח הפתרון: שם אתה יכול להתחבר, לחפש, למצוא, שם לכאורה מונח הפתרון של החיפוש האנושי אחר כל אלה. העבודה מלווה במוסיקה באווירה הודית רוחנית.

עבודה נוספת שהרשימה אותי במיוחד היא עבודה של אורטל אבריאלי, העוסקת באחוות נשים בעדה הפרסית. היא יצרה סידרה של חמישה צילומים המתארת מנהגים של נשים בעדה, היוצרת קו רציף מהייחול לבן זוג ועד הבאת ילד לעולם.  הצילומים מדגישים את האחווה הנשית שנוצרת בין נשים שהן חלק מחברה פטריארכלית ודכאנית ושואלת שאלות על מקומה של המסורת בחיי האשה המודרנית. בשבילי, היה בעבודה חיבור עם עולמות אתניים לא מוכרים, הסתכלות וחקירה של מנהגים שונים ומעניינים. והזכיר לי מאד את המפגש עם המוסיקה והמחול האתניים שהובלתי שנים כמנהלת "המרכז האתני הרב תחומי ענבל" בסוזן דלל. הערכתי מאד את החיבור של היוצרת החוקרת את מקומה בעולם, תוך שאינה מוחקת את זהותה, שמקבלת והולכת יחד עם המסורת והערכים שקיבלה מהבית ומעצימה את עצמה באמצעותם. תוכלו להיווכח בצילום המצורף כאן כי מדובר בצילומים אסתטיים מאד ובמבט אוהב של הצלמת, המערבת ומנכיחה ערכים אסתטיים פרסיים במבט עכשווי. פשוט נפלא!

עוד מבט חדש, מרענן וייחודי מביאה הדר עמית ב Happy Disaster חדר שלם שמוקדש להעלאת חרדות מהמרתפים האפלים. אם במדיה החברתית של היום, מראים רק פנים שמחות, הצלחות, חופשות, קשרים חברתיים, הרי שבעבודה של הדר קושרים כתרים ומראים את ההיפך:  את החרדות, את הפחד מכישלון. הכיתובים שלה כמו: "כישלון", שכתוב על גבי גביע של ניצחון," אני כל הזמן מדברת שטויות", "הכל מתפרק", "לוזרית", "אף אחד לא אוהב אותך" ועוד כהנה וכהנה, כיתובים המפוזרים על גבי אובייקטים יומיומיים, כמו כיסא, כמו שלט, כמו באנר, המעוצבים בצבעים עליזים, ובשמחה כמעט ילדותית של גן ילדים היוצרת הזרה עם הכיתובים המאשימים והלא יומיומיים שכתובים עליהם.

סרט אנימציה נפלא של וחדי אלירן הנקרא "אחד לארבע עשר מיליון " עוסק באינטרפרטציה שלו למאמר The Lottery Of Life, מתוך הספר   The Book of Life. המאמר מקביל את סיכויינו להגשים את עצמנו לזכייה בלוטו. תפיסת עולם פסימית אך מנומקת ביותר מובעת דרך אנימציה ומעבירה בדרך מאד מעניינת את תוכנו של המאמר. מבחינה מסויימת יש כאן התגלמות של תופעה שהיא לגמרי חלק מחיינו: ויזואליזציה של תוכן היא כבר חלק נכבד מחיינו היומיומיים ולדעתי לא רחוק היום שבו, כל תוכן, מורכב ככל שיהיה, מוכרח יהיה להיות מועבר בצורה ויזואלית על מנת לקבל תשומת לב אנושית.

נחמד לי לציין גם פרוייקט של סרטים שמעליהם מעין פסלי אימוג'ים החושפים מניפולציות של פוליטיקאים. איך באמצעות דמגוגיה מסוגים שונים הפוליטיקאים זורעים פחד, משיגים תשומת לב ציבורית  ומעבירים מסרים בצורה פרובוקטיבית. הפרוייקט ביקורתי ומלמד ביותר צריך להילמד על ידי סטודנטים למדיניות ציבורית כדרך להבהרת האמצעים שדרכם פועלים פוליטיקאים.

 

יצאתי עשירה ברעיונות מהתערוכה היפה ואין לי אלא לאחל הצלחה רבה לסטודנטים שיוצאים עכשיו אל החיים האמיתיים ואל האתגרים שאלה יעמידו בפניהם. ואפרופו אחד לארבע עשרה מיליון, הם כבר הגשימו.אז אולי צריך להתייחס אל המאמר בעירבון מוגבל ולהבין כי הגשמה מלאה בחיים ייתכן שהיא אוטופית, אבל יש שלבים בדרך, הגשמות חלקיות, נדבכים בהצלחה, ולא הכל קורה בו זמנית. והרי הם, הבוגרים כבר עשו כברת דרך של הצלחה והגשמה בתערוכה היפה שהעמידו עם סיום לימודיהם.