אמש, צפיתי בסרטו המרשים של בריידי קורבט "הברוטליסט". שלוש וחצי שעות שמסמרו אותי לכיסא והותירו אותי לאחריהן כמי שעברה מסע. מסע דרך חייו של איש אחד, האדריכל לאסלו טות'. הדמות היא דמות מומצאת כך שאין טעם לחפש את אותה בויקיפדיה. הסרט משלב שתי אהבות גדולות שלי: קולנוע ואדריכלות ומצליח מאד להעביר מסר מעניין הקשור לשניהם. בנושא האדריכלות הוא מעביר אותנו מסע של אדריכל אל עבר יישום חזונו האדריכלי ומבחינה קולנועית הסרט מצליח להעביר אותנו מסע סיזיפי כנגד כל הסיכויים של דמות. הסרט, אם כן הוא שילוב של חזון אדריכלי ודמות שמצליחה לממש אותו. וכך נוצרת אל מול עינינו דמות "מצליחה". דמות שמגשימה את חזונה למרות המכשלות האיומות שעומדות בדרכה וככזו היא דמות קולנועית הירואית.
הטריילר של הסרט
לאסלו טות', האדריכל, גיבור סרטו של קורבט, הוא איש שגורלו לא שפר עליו, הוא יהודי הונגרי העובר את מלחמת העולם השנייה ומגיע לבוכנוואלד, שורד את המחנה ומגיע חסר פרוטה לארצות הברית. כל המסע הזה באוניה ולאחריה עד שהוא מגיע לבן דודו, הוא מבחינה קולנועית מסע שחור של הדמות בתוך עולם קאוטי. כשהוא כבר מגיע אל יעדו, אנחנו מזהים את המקום לפי מבט הפוך אל פסל החירות. השוט הזה לוכד כסמל את המסע של טות' בארצות הברית. לאסלו מגיע אל בן דודו בפנסילבניה, זה משכן אותו במחסן של חדר התצוגה של חנות הרהיטים שבבעלותו, אך לא מספק לו אוכל. המסכן נאלץ לזון את עצמו מבתי תמחוי שלפעמים, אין בהם מספיק אוכל. לא אספר כאן את כל הסיפור של הסרט, כי בשביל זה כדאי ללכת לראות אותו. אבל, אספר שלאסלו מצליח להביא לארצות הברית את אשתו האהובה ואת אחייניתו, והוא אף מקבל על עצמו בדרך פלאית לבנות עבור עשיר מופלג, וואספ (WASP ראשי תיבות ל, White Anglo-Saxon Protestants or Wealthy Anglo-Saxon Protestants) , בשם האריסון, בניין ענק בראש גבעה מרוחקת. בניין שאמור לשמש כמרכז קהילתי ובסופו של דבר הופך להיות כנסייה. הבניין הוא מימוש החזון של לאסלו שהינו בוגר בית הספר של הבאווהאוס ובונה בפנסילבניה מעין מקדש מודרני. אני לא ממש בטוחה שהמבנה הזה שהולך ונבנה לנגד עינינו בסרט הוא מבנה ברוטליסטי כפי שמתבקש משם הסרט. כדי לענות על השאלה הזו עלינו להבין מהו ברוטליזם.
הברוטליזם באדריכלות הוא זרם ארכיטקטוני שהיה נפוץ בשנות ה50-70 של המאה הקודמת. לפי הזרם הזה הבנייה צריכה להיות עירומה. כלומר, על הבניין להישאר ללא חיפוי ועדיף שהוא יישאר במערומיו. בטון חשוף הוא סימן ההיכר הכי משמעותי של הסגנון. משמעותו של המבנה החשוף הוא להביא את "האמת של הבניין" אל האור. גם בישראל יש מבנים רבים שנבנו בהתאם לרוחו של הברוטליזם, למשל בניין עיריית תל אביב, בניין מקסיקו באוניברסיטת תל אביב, מושבו של החוג לקולנוע, ספריית סוראסקי שגם היא באוניברסיטת תל אביב, בניין עיריית בת ים ובאר שבע ועוד רבים אחרים. הסגנון הברוטליסטי אהוד על ידי אדריכלים, אך כסגנון בנייה הפך לשנוא על הקהל הרחב והמבנים של הברוטליזם בגלל הצורניות הבולטת שלהם ובגלל מראם החשוף והייחודי, הפכו למבנים שלא ניתן להשמיש למטרות מגוונות ורבים מהם נזנחו. הם נחשבים בינינים מכוערים במיוחד.
לאסלו לא בנה מבנה ברוטליסטי בסרט, אם כי ברור שבנה מבנה מודרניסטי. מבנה שמדגיש את הצד הצורני של הפרוייקט ופחות את הצד השימושי, הבניין הוא מבנה המבטא את חזונו של האדריכל. במרכזו יש מקדש עם מעין מזבח של שיש קאררה שלאסלו נוסע עם האריסון להביא מאיטליה, למעלה יש גג המכניס את האור כך שבצורה מדוייקת ייראה צלב על המזבח בשעות מסויימות. ובקומה תחתונה יש בו חלק עם עמודי פטרייה מסוג שניתן לראות גם היום מתחת לקומפלקס המבנים של מרכז גולדה בתל אביב. כל אלה, הם ציטוטים של מבנים ידועים מתולדות האדריכלות, למשל "כנסיית האור" שבנה האדריכל טדאו אנדו עם צלב מאור, (https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%95%D7%A8), או שיש הקאררה, שכמו הגאון מיכלאנג'לו טות' נוסע לחצוב פלח מיוחד, או עמודי הפטריה למרגלות המבנה, המאזכרות את עמודי הפטרייה שתכנן פרנק לויד רייט בבניין ג'ונסון וקס בויסקונסין, ב"חדר העבודה" של הבניין.
The large work area at the Johnson Wax Building, headquarters of the S.C. Johnson and Son Co., Racine, Wisconsin
הציטוטים האדריכליים הם רק חלק מהחידה הגדולה שהסרט חד והיא לאיזה אדריכל בהיסטוריה של האדריכלות מתייחסת דמותו של לאסלו טות'. יש המייחסים את דמותו למרסל ברויאר, אדריכל הונגרי שהיגר לארה"ב, למד בבית הספר של הבאווהאוס ויצר את הכסאות המפורסמים צסק"א וכיסא וסילי, בדומה ללאסלו שמעצב בתחילת דרכו באמריקה רהיטים קלי משקל. דמותו מתייחסת כנראה גם לאדריכל היהודי ללואי קאהן, שהוכר כגאון בחייו ובנה פרוייקטים מודרניסטיים במופגן. אך לטעמי, דמותו של טות' מתייחסת במיוחד לגיבורים קולנועיים. זוהי דמות שכמו רוקי, האזרח קיין, הסנדק ועוד גיבורים אלמותיים של הקולנוע, מצליח להגיע לגבהים, להתגבר על הקשיים ולהצליח. לא בלי מחיר כמובן, אצל לאסלו טות' המחיר הוא התמכרות, פגיעות עצומה, פגיעה בבני משפחתו ומצב גופני קשה.
כיסא צסקא בעקבות מרסל ברויאר
כיסא וסילי בעקבות ברויאר
מדוע קוראים לסרט הברוטליסט, אם הבניין והחזון של לאסלו אינו ברוטליסטי בהכרח?. המשמעות הזו מתייחסת לסגנון האדריכלי, אך בסרט הזה הפירוש של ברוטליסטי (ברוטלי משמעו אלים מאד, בוטה, קשה לעיכול, חשוף) מתאים יותר לחיים של הדמות הראשית, ואולי לחיים של כולנו. הדמות הזו שעוברת דרך שואה, הגירה, פרידה כפויה מבת הזוג, התמודדות עם בת זוג נכה, ניסיונות חוזרים ונשנים לממש את עצמו בצורה טוטאלית, גם במחיר של להיות בקשר עם אנשים שפגעו בו, הברוטליות היא הדרך שבה החיים התייחסו אל גיבור הסרט ופחות הברוטליזם כסגנון בנייה. המבנה שהולך ונבנה בחלק השני של הסרט, הוא מבנה מודרניסטי, שאין לו דווקא מאפיינים ברוטליסטיים. למרות שלא הושלם בסרט, די ברור שהוא אינו מציג בטון חשוף. המבנה הוא ברוטלי בכך שהוא הפך את הדמויות המרכזיות של הסרט לקורבנות שלו והוא עצמו הפך למעין קבר. מקום שאיש לא רוצה לשהות בו, מקסימום למצוא בו מקום למות שזה מה שעושה גיבור המשנה האריסון. הברוטליסטיות מתייחסת למאפייני הגיבור הקולנועי, יהודי, שעומד חשוף מול פגעי העולם באומץ.
היהדות היא נושא מרכזי בסרט ובדמותו של לאסלו טות' ואי אפשר לומר שהסרט מנותק מישראל. הסרט מתחיל באחייניתו של לאסלו הנאבקת באימי השואה, ממשיך בקטע סרט המתאר את הקמת המדינה ומסתיים בז'ופיה, האחיינית הנואמת בביאנלה לאדריכלות בונציה, התערוכה החשובה ביותר של אדריכלות בעולם. ז'ופיה, האחיינית, עברה לחיות בישראל וכנראה שגם משכה את טות' ואשתו המסורה לבוא לגור בה. היא מחליטה לבוא לחיות כאן בשנות ה50 מתוך מסירות לעם היהודי וזאת למרות התנגדות הוריה המאמצים לאסלו וארז'בט. הדמות שלה מחברת את החלקים של טות' אל יהדותו ושליחותו שאינה מנותקת מיהדותו. רק אירוני הוא שהחזון של טות' היהודי מתגלם בדמותו של מבנה נוצרי. אם כי לקוראים הישראליים אספר שבארצות הברית אין כזו הפרדה וניתוק בין היהדות והנצרות וכשחייתי בארצות הברית לימדתי עברית ותרבות יהודית בבית הכנסת הרפורמי ששכן בבניין שהיא חלק מהזמן בית כנסת וחלק מהזמן כנסייה.
האם כדאי לראות את הסרט? ובכן, ללא ספק. זהו סרט שדורש מהצופה רבות, הוא דורש להקדיש כארבע שעות לצפייה, הוא דורשני מאד במהלך הצפייה ולא יוצאים ממנו בהרגשה נפלאה. אך הוא מעורר מחשבה, ומעביר את הצופה חוויה חזקה. לטעמי, אלה מהסיבות שהקולנוע והאמנות מתקיימים. רוצו!
כרמל גוטליב קמחי -הפואטיקה של הבית Carmel Gottlieb Kimhi 
