אמנות עד הגג

סיור ב"אוסף דובי שיף" לאמנות במלון מרינה בתל אביב

ביום חמישי האחרון הוזמנתי למסיבת עיתונאים במלון מרינה בתל אביב. אני יודעת על קיומו של המקום מאז ומעולם אך עד כה רק חלפתי על פניו כיוון שראשית, אני תל אביבית ואין לי צורך להתאכסן בעיר, שנית, כמו מרבית אנשי תל אביב אני מנסה להדחיק את קיומה של כיכר אתרים שבה מצוי המלון, שלישית בעוונותיי לא ידעתי על הימצאה של תצוגת קבע של אמנות משובחת בחוצותיו.

כל אלה השתנו ביום חמישי. האירוע היה לכבוד פתיחתו של גג המלון לאירועים. אך הסיבה שאני הלכתי הייתה על מנת לצפות באוסף, מודה ומתוודה שהייתה זו חוויה מספקת מאד.

האוסף הוא בחירה יפהפייה של אמנות המוגדרת על ידי אנשי המלון כ"פיגורטיבית-ריאליסטית" מושג בעייתי משהו לתיאור סגנון ציור, ובמיוחד לתיאור היצירות המצויות באוסף, כיון  שפיגורטיבי וריאליסטי הם מושגים טעונים ומעורערים בשיח האמנותי. אך בנפרד מהגדרות כאלה או אחרות, הקו המנחה הזה יוצר אוסף יפה וקל לעיכול עבור קהל שלא בהכרח קורא אמנות מודרנית. בכל ציור כיאה להגדרת הז'אנר על ידי מציגיו ישנה דמות או אובייקט שניתן לזהות ולהבין. לא תראו באוסף יצירות שנושאן הוא אבסטרקטי. יחד עם זאת, למרות ההתעלמות הבוטה מרוחה המופשט של האמנות העכשווית, ניתן להצביע על טעם אמנותי משובח וחוויה מאד מהנה בביקור.

אתעכב רק על מספר קטן מהיצירות הנהדרות של האוסף כדי לתת לקוראי טעימה מהביקור.

11292 (1) 11383

מימין זוהר פריימן "לפגוש את הדיבוק" משמאל צ'אוקסינג זאנג כלת נייר 2008

זוג היצירות שפתח את הביקור שלנו בקומה ה5 היה של שתי כלות. האחת של זוהר פריימן ושמה "לפגוש את הדיבוק" (2012) והשנייה "כלת נייר" של זאנג צ'אוקסינג (2008). ההצבה של שתי העבודות  אחת לצד השנייה מעלה על הדעת את ההבדלים אך גם את הדמיון התרבותי של ייצוג הכלה בתרבות היהודית מול תרבות אחרת. זוהר פריימן מרפררת למחזה "הדיבוק" העוסק בכלה יהודיה. פריימן היא אמנית החיה בברלין שמוצאה ממשפחה חרדית. כאשר היא מעלה את הדימוי הטעון של "הדיבוק" בציור הכלה היא מעלה נושאים מאד נשיים, העוסקים בציווי שחל על נשים בחברה החרדית להינשא צעירות לחתן שנבחר עבורן בשידוך. היא שואלת שאלות לגבי תפקיד הדיבוק בחיי הכלה בציור היא מציבה בבואה שלה או דמות נוספת קטנה ממנה לצידה, המאירה את השאלות האלה. באותה אווירה מוצבת לצידה "כלת הנייר" כאשר מבטה מופנה נכוחה אל הצופה ושואל שאלות רבות על מקומה של הכלה, רצונה ותפקידה בשמלת הנייר, אך גם שאלות בקשר למעמד של האשה בתרבות. אופן העמדת הדמות כאשר ידה מופנית לכיוון ימין בסוג של הצבעה או סוג של ניסיון אחיזה ללא מענה, מפנה את הצופה אל אחת מאבני הדרך בתולדות האמנות ,אל "נישואי הזוג ארנולפיני" של יאן ואן אייק מ1434, שם האשה מגישה לבעלה את ידה באותה מחווה בדיוק כמו של "כלת הנייר", אלא שהיא "אוחזת" בידו של בעלה. אני כותבת אוחזת במרכאות כיוון שגם שם זו אחיזה מוזרה ורפויה שלא ברור תפקידה, היא מראה את כל כף היד בצורה שנראה שבאה להצביע בצורה סימבולית על הקשר בין שתי הדמויות יותר מאשר להצביע על מאורע שאכן אירע במציאות. בציור "כלת הנייר" הכלה מוצגת לבדה עם הפניית היד המופנית במחווה של  שאלה וההבדלים בין שתי הנשים מעלים רעיונות לגבי מעמדן של נשים וכלות אז, היום ובתרבויות שונות.

כיוון שהאוסף עוסק בציור פיגורטיבי, חלק גדול ממנו עוסק בדיוקנאות. וכך מקומם של דיוקנאות של בני משפחה נוכחים מאד. בראשם בולטים דיוקנאות של אבות. ארם גרשוני מציג את אביו בציור "משה" (2006), מתן בן כנען מציג את "המחסן של אבא"(2014) , אביטל בורג מציירת את אביה הפוליטיקאי אברום בורג בציור "אבא" (2012), המוצג לצד דיוקן עצמי שלה "דיוקן עצמי בישיבה" מ2012.

11355 (1)

 

 

 

10915

מימין:"אבא" אביטל בורג 2012, משמאל "משה" 2006 מאת ארם גרשוני

11425

"המחסן של אבא" מאת מתן בן כנען 2014

11249 (1)

אביטל בורג: דיוקן עצמי בישיבה 2012

 

 

 

כפי שצפוי בציור פיגורטיבי, יש הרבה ציורי נוף, צמחיה, ציורי מרחב העבודה של האמן, וחללים פנימיים. מי שמשך את עיני עם החללים הפנימיים שהוא מצייר ומנכיח ביצירתו הוא מארק ינאי. בקטלוג מופיע בהבלטה הציור "חלל לבן "(2011),  אך ניתן לראות באוסף ציורים יפהפיים נוספים שלו. ינאי מציג כאן בעיקר דלתות ופתחים. האסטיקה של הציור היא סוג של תעתיק של נוף בנוי מציאותי, אך האופן שהוא מציג אותו, הזוית שהוא בוחר והצבעים שהוא משתמש בהם יוצרים הרמוניה, יופי ואסתטיקה מושכים במיוחד. החללים המצויירים הם חללים שיש בהם רומנטיקה של  של בנייה מהסוג הישן. סוג הבנייה שהפך לטרנדי את איזור לב תל אביב או להבדיל אזור בקעה ורחביה בירושלים.

marek yanai

"חלל לבן" מארק ינאי 2011בנוסף,

11431

"דיוקן עצמי" איאן קאמברלנד 2013

 

 

10657

"דיוקן עצמי" דוד ניפו 2002

באוסף ייצוג מכובד לבני משפחה אחרים מלבד אבות, כמו ילדים ונשים אך הדיוקן העצמי  מנצח מבחינת כמות היצירות ובתחום זה אציין את הדיוקנאות העצמיים של דוד ניפו ( 2002) ואיאן קאמברלנד (2013).

 

 

 

 

פרט לביקור עצמאי באוסף היפה הפתוח ללא תשלום לביקורים,בתיאום מראש, ניתן לבקר בו גם בעזרת הדרכה כפי שאני עשיתי עם המדריכה מיכל ראובני, וכמו כן ניתן לבלות על הגג המטופח של המלון. מהגג רואים את תל אביב בזווית הפוטוגנית ביותר שלה, שבה קו החוף פתוח ובהיר והים פרוש בכל יופיו המרהיב.

על גג המלון יש בריכה, הוא מרוצף בדק עץ, וניתן לערוך בו אירועים עד 300 איש. אנחנו העיתונאים קיבלנו קוקטייל וארוחת צהריים מצויינת ואפילו עיסוי מזוג מעסים נפלא- עודד סולד ואילת עופר.

מה אומר, ביום חמישי החיים היו יפים! והבשורה המשמחת היא שאתם יכולים גם!

אוסף דובי שיף במלון מרינה, כיכר אתרים, הירקון 167 תל אביב. טל:  03-521777,מחלקת אירועים 03-5211742

פורסם במקור בפרסטיג'

http://www.prestige.co.il/article.aspx?ID=3686

 

מודעות פרסומת

גבולות וקצב-ערב מחול אתיופי מודרני

10865941_10152583965213339_7634586063756119050_o10904641_10152583965123339_8401322629164977687_o10904397_10152583972513339_6167396523143377910_o10900012_10152583972663339_2896178550392105205_o10481872_10152583972648339_2372910190402394017_o 10841808_10152583972603339_683274030492079510_o10873407_10152583962853339_389043583693120698_o10397095_10152583965028339_8331810909172384053_obeta1 10838104_10152611013573339_2440460594557669141_o10888794_10152589755808339_8517686991605503450_n 10523116_10152589755798339_2965798161185659960_nתמונות מ"גבולות וקצב", לראשונה בישראל מופע של מחול אתיופי מודרני שנערך בתאטרון ענבל, מרכז סוזן דלל. הערב כלל עבודות של הכוריאוגרפים צביקה איזיקיאס, אביב אבבה יוסף ודגה פדר.ניהול אמנותי: כרמל גוטליב קמחי

מצורפת ההזמנה עם כל פרטי המשתתפים:

gvulot vaketsev

בית – שם זמני- תערוכה וירטואלית

הואצרת של התערוכה המקסימה הזו, רווית הררי מצטטת אותי לגבי עבודתה של תמר נסים בסוף הכתבה.אבל לא זו הסיבה לקרוא ולצפות בעבודות, המחקר והאיסוף של העבודות מרשים ומעניין!

http://atmag.co.il/%D7%A2%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%91-%D7%95%D7%90%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA/%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%9D-%D7%96%D7%9E%D7%A0%D7%99

תחנות 1- אסופת סרטי וידאו ארט חדשה ומפתיעה

 

Tahanot invitation new
תחנות 1, תערוכת הוידאו ארט החדשה שאני אוצרת יוצאת לדרך!

ביום חמישי .13.11.14 בין השעות 20:00-23:00, בחצר ענבל, וביום חמישי, 20.11.14 בשעה 20:00 באולם ענבל, תתקיים הקרנה ולאחריה שיחה עם האמנים.

בתערוכה עבודות וידאו ארט המציגים תחנות מסוגים שונים, תוך שאיפה לייצג את המגוון התרבותי הקיים בישראל והמיוצג דרך אובייקטים או רעיונות של תחנה.

התחנה בדומה לגשר ולבית היא אובייקט ארכיטקטוני בעל משמעות פיזית פרקטית ולצידה משמעות סימבולית. זהו מבנה בעל איכות של התנעה, הטענה ותנועה. התחנה אוצרת איכויות אמוציונאליות חזקות המתחברות למעברים, שינויים, הגירה, תקווה, פרידה, שמחה, מפח נפש, קבלת טובין, איבוד מיטלטלין, התחדשות, אובדן וקשת רחבה מאד של רגשות הבאים לידי ביטוי באסופת הסרטים.

האסופה מתייחסת ושואלת לגבי נושאח הוויה בזמן, של היות ישראלי בזמן הזה, של היות אשה בזמן הזה ושל היות אדם בעידן הזה.

אמנים משתתפים:

אורנה אוריין

איתמר רוז  ויוסי עטיה – מחסום וואש

אלה צימבליסטה ננצל

אורית ישי

דנה לוי

טלי נבון

שחף דקל

מוריאל סלינג'ר

עדן אורבך עפרת

רועי מנחם מרקוביץ

רונה פרי ומור ארקדיר

תמר ניסים

טלפון לבירורים: 03-5173711

הכניסה חופשית

http://www.mouse.co.il/CM.art_item,418,208,33735,.asp

 

תחנות-Stations, קול קורא לתערוכה חדשה

תחנת רכבת השלום בתל אביב. צילום: דניאל קמחי

תחנת רכבת השלום בתל אביב. צילום: דניאל קמחי


תחנות Stations

תערוכת וידאו ארט, המרכז האתני הרב תחומי ענבל- סוזן דלל

מאז הרכבת של מלייס שנכנסה באון לתחנת הרכבת בפאריס והבהילה את הצופים, היו הרכבת והתחנה נושא מרכזי באמנות ובקולנוע. גם לנו בישראל יש תחנות, והן אף מתחדשות ומתהדרות ומספיק לנסוע על נתיבי איילון מכיוון דרום כדי להתרשם מהתנופה הארכיטקטונית הישראלית בתחום תחנות הרכבת. התחנות הישראליות אוצרות בתוכן תבנית נוף מולדת והיסטוריה המספרת את סיפור המדינה על קשריה עם היעדים הקרובים לה כמו ביירות, קהיר ודמשק. תחנות הרכבת הישראליות הן עדות וזיכרון לתקופה של גבולות פתוחים יותר מאלה שיש לנו היום.

התערוכה המתוכננת תשאב השראה ממגוון גדול של תחנות: תחנות רכבת ,תחנות אוטובוס, תחנות דלק, תחנות כרמלית, שדות תעופה, תחנות שידור, תחנות טלוויזיה, תחנות רדיו, תחנות טיפת חלב, תחנות משטרה, תחנות כח, תחנות חלל, תחנות מטאורולוגיות, תחנות בחיים, תחנות בזמן ועוד….

התחנה בדומה לגשר ולבית היא אובייקט ארכיטקטוני בעל משמעות פיזית פרקטית ולצידה משמעות סימבולית. זהו מבנה בעל איכות של התנעה, הטענה ותנועה. התחנה אוצרת איכויות אמוציונאליות חזקות המתחברות למעברים, שינויים, הגירה, תקווה, פרידה, שמחה, מפח נפש, קבלת טובין, איבוד מיטלטלין, התחדשות, אובדן וקשת רחבה מאד של רגשות.

התערוכה תציג סרטי וידאו ארט המציגים תחנות מסוגים שונים, תוך שאיפה לייצג את המגוון התרבותי הקיים בישראל בין מזרח למערב והמיוצג דרך אובייקטים או רעיונות של תחנה.

התערוכה, היא המשך של פרוייקט מתמשך המתקיים בענבל מזה ארבע שנים. עד כה התקיימו התערוכות: מרחב ביניים- תל אביב בין מזרח למערב, מקום משלנו, הבית בוידאו ארט עכשווי, גשרים  ומשפחה מורכבת.

התערוכה תתקיים בתחילת יולי בענבל ותוקרן במספר מוקדים.

הגשת מועמדות:

– מוזמנים להציע הצעות אמנים מוכרים או שסיימו בית ספר לאמנות.

– אורך הסרטים –עד 5 דקות (כיוון שהם מיועדים גם להקרנה בחוץ)

– ההקרנה תתבצע במספר מוקדים לפי החלטת האוצרת.

יתקבלו סרטים מוכנים.

–         לבקשת אמנים רבים ההגשה הוארכה עד לתאריך 1.6.14

–         האמן מתחייב להשתתף פיזית בהקרנות.

–         אין חובה שתהא זו הקרנת הבכורה של הסרט.

*  אנו שומריםלעצמנואתהזכותלבחוראתההצעותהמשתתפות.

 הצעות ניתן לשלוח אל

כרמל גוטליב קמחי, המרכז האתני הרב תחומי ענבל, יחיאלי 6, מרכז סוזן דלל, תל-אביב

hafaka6@netvision.net.i

טל: 03-5173711 שלוחה 1

נא שלחו הצעות על דיסק, ציינו בפנייתכם שם, כתובת למשלוח מכתבים רגיל, דוא"ל וטלפון, רקע על העבודה (אםיש) וקורותחיים. לצערנו איננו ערוכים להחזיר את הדיסקים.

אשמח לענות לשאלות נוספות שיעלו.

בברכה

כרמל גוטליב קמחי

אוצרת ומפיקה